| |
| אירית שטרנליכט, מורה לאייקידו: |
| "עבורי שיעור קלגרפיה הוא מקום לבוא ולהסיר מעליי את כל עטיפות היומיום. להתרכז, להרגע, לנשום ולכתוב.
קליגרפיה היא אימון, וכמו באמנות לחימה, זהו סוג של אימון לחיים. היא גם סוג של ניקוי פנימי של הנפש מן המתחים, אשר לעתים אני מוצאת את עצמי בתוכם בחיים הרגילים.
סביבת הלימוד רגועה, תומכת ולא תחרותית. כל אחד מאיתנו מגיע מסיבות אחרות, ממצב אישי אחר, מקצוע וגיל אחרים. כל אחד מביא את האישיות שלו לתוך השיעור. בזכות השונות הזאת מתקיימת הפרייה הדדית בעבודה, בסביבה בה כולנו לומדים יחד.
תוך כדי תהליך הכתיבה והלמידה אני זוכה בשקט, רגיעה וכוחות להמשך היום."
|
| | | עירית פרידמן, סטודנטית למ''א באנתרופולוגיה של החברה היפנית: |
| "התחלתי ללמוד אצל קזואו בתור סטודנטית באוניברסיטה והמשכתי אצלו בסטודיו. אני לומדת כבר מספר שנים ומרגישה שהחוויה תורמת לי מאוד כאדם. התנסות בסוג כזה של פעילות מאפשרת לי פסק זמן מהמירוץ. אני מגיעה לטבעון לשעתיים של שקט, רוגע והתרכזות במשהו שאני אוהבת. קליגרפיה היא אמנות שדורשת סבלנות ואורך רוח שחסרים לי הרבה פעמים בהוויה הישראלית, וההישג בעקבות ההתמדה מספק ביותר. קזואו הוא אמן ברמה עולמית וזו זכות ללמוד מאדם כזה, כל כך מוכשר וגם קשוב לתלמידים ותומך בכל שלב". |
| | | נורית דוד, ציירת: |
|
כשלמדתי באמצע שנות השבעים במדרשה לאמנות אצל רפי לביא ויאיר גרבוז, היתה זו הקלה גדולה עבורי לגלות שניתן לעשות ציור ממלים. עכשיו, שלושים שנים מאוחר יותר אצל קזואו, אני לומדת לצייר מלים. קזואו מדגים בידו המיומנת ובמשך שתי השעות של השיעור אני מתרגלת שוב ושוב, בלי להתעייף מן החזרה ובלי למאוס בכישלון. מדובר באימון אינסופי של ריקוד פרק כף-היד עם המכחול – עבודה שאחר-כך ,אני משערת, יש לה השפעה מיטיבה בסטודיו.
ה"אלפבית" הסיני העשוי ציורים הוא מימוש של תשוקה נצחית שלי להמיר מילים בדימויים ודימויים במלים – פעילות שלעולם אין לי די בה ושמאחדת את שתי האהבות הגדולות שלי – ציור וכתיבה. לנוע בין שני אלה, מבטא אולי את התהייה והפליאה, התסכול וההתקוממות, על היחסים החידתיים,הבלתי פתורים, בין נפש לגוף, בין חשיבה לתפיסת מקום. קזואו מסביר ומראה את ההיסטוריה של הסימניות – האות הסינית אין בה השרירות האבסטרקטית של האלפבית הפונטי המערבי, היא נושאת עימה זיקה למקום. די להביט באותיות ומיד צפים ועולים נופים מסוימים ואף הבעות פנים.
"אני שנולדתי סינית" הוא שם של ציור שלי מ-1980 העשוי רובו מלים. בשיעורים של קזואו אני כמו פורעת את השטר של האמירה האינטואיטיבית חסרת האחריות של ציירת בתחילת דרכה שהעולם הוא לה מקום כה זר, קשה להבנה ולניווט.
|
| | | אורי צייג, אמן: |
"עם
קזואו אנחנו מתרגלים קליגרפיה. קזואו מראה את הסימנים, מראה את הקו, ואנחנו- ללא
תנאים מוקדמים וללא מחשבות- מתחקים אחריו.
קליגרפיה- מפה של דיו המיוחסת למציאות שאיננה ידועה
לנו, דרכה אנו מתרגלים את השחרור מכבלי התפיסות של האסתטיקה המערבית.
מורה מלמד כתיבה תמה, כתיבה תמימה, עד כמה שהיד
יכולה להסתיר או לגלות.
מורה מלמד ללכת על בהונות המכחול, לרקוד על קצה
השערות, ליצור מילים מהדף, מהמרכז, ממני ולכל הכיוונים.
( "מרכז", אחד הסימנים הראשונים שלמדתי,
ושעדיין אינני יציב בתנועת ביצועו).
לכתוב ולצייר באותה מחווה, מידע צרוף בתמונה, שנחת
ליבו של המחזיק במכחול מובעת בה.
פעם ועוד פעם ועוד פעם, הראש רכון ומרוכז, בשקט, עד
השלמת התנועה: לעיתים מעידים הכתמים על הנייר על התקדמות, לעיתים על נסיגה.
פעם אחר פעם אנחנו מתחילים בשיעור מתוך "תודעה של
טירון" על אף שכולנו כבר "אמנים מדופלמים".
פעם אחר פעם אנו תולים את ה"אני" על אחד
מענפי העץ בחוץ, כמו ריטואל קשירת הנייר לפני הכניסה למקדש שינטו.
באינטימיות שבין הזמן והמרחב עובר קו הדיו השחורה,
חד כשערה, וחד פעמי.
לרגע, החדר בו אנו לומדים בתל אביב הופך להיות
יפן."
(הדברים לקוחים מתוך הקדמה לקטלוג התערוכה "נשימה אחת – קזואו אישיאי", בהוצאת
המוזיאון לאמנות המזרח הרחוק, רמת גן, 2004).
|
| | | אורלי לוי, ארכיונאית: |
|
כשהתחלתי ללמוד ציורי דיו זאת הייתה החלטה שאפילו לי היא לא הייתה ממש ברורה.
חשבתי שרציתי למצוא תשובות לשאלות על מהות הקיום, אבל בעצם רציתי משהו שימלא לי את החלל הפנימי.
למעשה, היו לי בהתחלה לא מעט אשליות לגבי הציור וגם לגבי עצמי. לא ידעתי, שמודעה קטנה בעיתון על "מדיטציית המכחול" של האמן קזואו אישיאי ב-2002 תוביל לשינוי בחיי. השינוי היה הדרגתי ובהתחלה אפילו לא הייתי מודעת לו. רק רציתי לצייר אחרי הרבה שנים בהן לא ציירתי.
דרך עלה, פרח ועץ למדתי להכיר את עצמי.
אחרי מספר שיעורים הבנתי עד כמה אני לא מבינה שום דבר, התייאשתי וגם קצת סבלתי.
"נו באמת", למה לי זה לא יוצא כמו שקזואו מצייר?. הרי כל ילד יכול לצייר פרחים, זה ממש פשוט. אז למה לי זה יוצא עקום?". ככל שהזמן חלף הבנתי שדרוש זמן ותרגול רב, לא נעשים ציירים ביום אחד. בנקודה זו היו לי שתי אפשרויות. הדרך האחת, להפסיק לסבול. כלומר, להפסיק לצייר.הדרך השנייה, בה בחרתי הייתה לשנות את הגישה שלי להתאזר בעוד סבלנות. להבין ולקוות שזאת תהייה דרך ארוכה, שאוכל לחוות אותה כפי שהיא באמת.
דרך שהיא הקיום שלי עצמי ברגע זה ממש.
|
| | | סיגל ציוני, מורה לקראטה: |
| "בשנים עשר השנים האחרונות אני מתאמנת בקראטה מסורתי ואפשר לומר שהקראטה נעשה דרך חיים עבורי וחלק בלתי נפרד מחיי.
לפני כשנתיים, בעת ביקור בסין במוזיאון לאמנות סינית עתיקה, משכו את תשומת ליבי משיכות המכחול של הקליגרפיה. מבלי להבין דבר בקליגרפיה הרגשתי שיש קשר שמחבר בין הקו של משיכת המכחול לבין הקראטה.
בהמלצת חברה הגעתי לקורס לקליגרפיה יפנית בהדרכתו של קזואו אישיאי.
כבר בשיעור הראשון, בדברי הפתיחה של קזואו, ידעתי שהגעתי למקום הנכון. "משיכת המכחול היא כמו מכת חרב" אמר קזואו, "יש לך הזדמנות אחת וצריך לתת בה את כולך, כל היסוס יביא להפסד (יכתים את הדף בשפת הקליגרפיה)". הרי זוהי בדיוק דרך הקראטה המסורתי של מכה מסיימת.
מזה כשנה אני מתרגלת קליגרפיה ויכולה להעיד שמעבר להנאה (המרובה!) שבתרגול אני מרגישה שיפור בריכוז, במיקוד וביכולת לתעל אנרגיה לכיוון מסוים. כמו בקראטה, גם בקליגרפיה אני מוצאת שהאימון משלב מיומנות פיזית, מנטלית ופן רוחני.
הקליגרפיה משמשת עבורי כמראה. הקו לעולם אינו משקר. שחור על גבי לבן מוצגת התוצאה, לטוב ולרע, וממנה ניתן ללמוד להבא ולהשתפר. אני מרגישה שתרגול קליגרפיה מהווה השלמה לאימוני הקראטה עבורי.
דרך הלימוד של קזואו כוללת העמקה מעבר לסימנים עצמם אל מושגי יסוד באסתטיקה יפנית ופילוסופיה של המזרח. בדרך זו אני נפתחת ומבינה לראשונה דברים שאני עושה או חשה מזה שנים תוך כדי אימון. הבנה זו מחברת ומשלימה לאימוני הקראטה ומהווה ערך נוסף לחיים.
דרך הלימוד של קזואו היא מסורתית ומעמיקה וכוללת התייחסות אישית לכל תלמיד ומאפשרת לכל אחד לגלות את נפלאות הקליגרפיה בקצב המתאים לו.
כיום אני יכולה לומר - מזה כשנה אני מתרגלת קליגרפיה ונראה שגם היא תהפוך לדרך חיים וחלק בלתי נפרד מחיי". |
| | | ד''ר רוני ולדמן, פיסיקאי: |
| "הגעתי ללימודי הקליגרפיה על רקע של לימודי אומנויות לחימה, אשר הובילו אותי לרצון להתעמק בשורשי האמנות והתרבות הסינית, ובתוך כך גם למדתי את השפה הסינית במשך מספר שנים.
במהלך לימודי שמעתי רבות על הקשר בין אומנויות הלחימה לבין הקליגרפיה בתרבות הסינית, והדבר הוביל אותי לרצון לחקור קשר זה, אשר אינו מובן ואף תמוה בעיני המתבונן המערבי, וכך הגעתי אל לימודי הקליגרפיה אצל קזואו אישיאי, בהם אני עוסק מזה כשלוש שנים.
דרך לימודי הקליגרפיה אצל קזואו, אשר מתמצא היטב בקשר שבין אומנות הקליגרפיה לבין אומנות הלחימה, לאחר שבמקביל ללימודי קליגרפיה התמחה גם בטאי צ'י וצ'י גונג, נגלה לפני בהדרגה קשר זה:
בשתי האמנויות מושגים דומים של איזון, מרכז וזרימה. האיזון והזרימה של הסימניות הן השתקפות של האיזון והזרימה בנפשו של הקליגרף.
קזואו, אשר בא מרקע מסורתי של לימודי קליגרפיה, נדרש בארץ לגשר על הפער הבין תרבותי. צורת הלימוד המקובלת במזרח הרחוק מדגישה משמעת וחזרה על אותה המשימה עד הגעה לביצוע מושלם, תוך חיקוי וביצוע הוראות המורה ללא שאלות. צורת לימוד זו, הדומה לדרך המסורתית של לימודי אומנויות הלחימה, מנוגדת באופן קיצוני לאופי הישראלי חסר הסבלנות ולדרך הלימוד הנהוגה במערב בכלל ובתרבות היהודית בפרט, השואפת להבין ולדרוש הסברים בטרם ניגשים לביצוע. בעקבות הכרות רבת שנים עם הקהל הישראלי, מצליח קזואו לשלב בין הניגודים, ולהתאים את אופי הלימוד לאופי הישראלי, מבלי לוותר על האיכויות והשלמות אליהן שואפת הקליגרפיה המסורתית.
קזואו למד שנים רבות הן ממורים יפניים והן ממורים סיניים, ומכיר על כן לעומק את שתי מסורות הקליגרפיה, על שורשיהן ודקויותיהן, על המשותף והשונה בין שתיהן.
לסיכום, לימודי הקליגרפיה הם חוויה רבת עניין לכל מי שמבקש ללמוד על תרבות המזרח, ובמיוחד לכל מי שכבר עוסק בהיבט כלשהו של תרבות זו, כגון אומנויות לחימה, רפואה סינית וכדומה". |
| | | דורית קפלנסקי, מורה לאמנות: |
| "השיעורים עם קזואו בציור יפאני היו חוויה מיוחדת עבורי מבחינה זו שלמדתי משהו אודות הסתכלות פנימה ומשמעת פנימית.
רוב חיי יצרתי מתוך צורך לבטא את רגשותי, מחשבותי רעיונותי בדרך יצירתית - שאפתי לכך שהיצירה שלי תהיה ספונטנית ואינטואיטיבית וכאן בציור הסיני והיפאני נדרשתי למלא אחר הוראה פשוטה לכאורה של "העתקה" של פרח, עלה או גבעול ונוכחתי שהדבר אינו פשוט כלל וכלל, נדרשתי לתשומת לב מיוחדת על מנת למצוא איזון פנימי וחיצוני בכדי להיות מסוגלת לבצע את הקו או הכתם בצורה הזורמת ביותר או הנאה ביותר, וזו היתה חוויה מיוחדת במינה ושונה. תודה על ההזדמנות שנפלה בחלקי."
|
| | | יעל אוארבוך-שפק, דוקטורנטית להנדסת גורמי אנוש: |
| "הגעתי ללימודי הקליגרפיה מתוך סקרנות ונשאבתי פנימה. זה הסמסטר הרביעי שאני לומדת: את שני הסמסטרים הראשונים הקדשתי ללימוד הכתיבה בהם למדתי את הבסיס של החזקת ומשיכות המכחול. בהמשך עברתי ללמוד ציור דיו, תחום שמשך אותי בשל העדינות והאסתטיקה הרבה שלו. קזואו הוא מורה מצוין. בראש ובראשונה איש נעים הליכות ומשרה בשיעורים אווירה טובה ושלווה. הידע הרב שלו בקליגרפיה והאמן שבו באים לידי ביטוי בכל שעור ובכל משיכת מכחול שהוא מלמד וכמובן בהסבריו על הבסיס של כל אות. שיטת הלימוד שלו מתבססת על השיטה המסורתית, כך שהיא מובנת ויסודית ומאפשרת לכל אחד ללמוד קליגרפיה. עבורי כל שעור הוא חוויה חדשה. אני יוצאת מהשעורים שלווה ומלאת אנרגיה ומחכה בקוצר רוח להתאמן בבית וכמובן לשיעור הבא.
ממליצה בחום!! "
|
| |
|
|
